הנערה מהדואר – שטפן צוויג

זהו סיפור על אשה צעירה, שחיה בשנות העשרים של המאה העשרים, בכפר באוסטריה עם אמה ועובדת כסייעת דואר בסניף הדואר הקטן שבכפר.

לפני מלחמת העולם הראשונה, משפחתה חיה בוינה, ולאביה היה עסק של יצור פוחלצים, ממנו פרנס את משפחתו בכבוד. מלחמת העולם הראשונה רוששה אותו, אחריה הוא חלה ומת, וכריסטינה ואמה נשארו חסרות כל.

קרוב משפחה בעל תפקיד ציבורי, סידר לכריסטינה עבודה בסניף הדואר בכפר, והיא ואמה החולה עברו לגור שם.

המחבר מתאר בכישרון רב את מראה הסניף הקטן ומדמה את הדלפק בו כריסטינה יושבת במשך שעות רבות לתא בבית כלא.

הוא מבקר את הבירוקרטיה של המשרד הממשלתי, בה כל חפץ במשרד נספר ונרשם ומה אורך החיים שלו עד לבלאי. באותה מידה ניתן גם לרשום את עובד הדואר בספר המלאי, כי גם הוא ציוד שמתכלה, ויש להחליפו אחרי שלושים או שלושים וחמש שנות עבודה. אך הוא נרשם בספר אחר.

המחבר משלב לאורך כל העלילה אמירות חריפות נגד הבירוקרטיה, נגד הגוף שנקרא מדינה, המדכא את אזרחיה, ונגד הפערים בין העשירים והעניים.

כריסטינה מקבלת יום אחד הזמנה מאחות אמה, שחיה שנים רבות בארצות הברית, הזמנה לנפוש אתה ועם בעלה במלון בשוויץ.

כשהיא מגיעה לשם היא מקבלת הלם מהיופי והפאר של המקום ומרגישה שאולי אין היא ראויה בכלל להיות שם כי היא לא שייכת לחוג החברתי של הנופשים במקום.

היא הגיעה לשם עם מזוודת קש ועם לבוש פשוט של נערת כפר או משרתת שלא התאים למקום ודודתה השאילה לה משמלותיה.

כשמדדה את אחת השמלות בחדר במלון והביטה בעצמה במראה השינוי היה כה גדול עד ששאלה את עצמה האם זו היא שמשתקפת במראה?

הלבוש היפה והתספורת החדשה הפכו אותה מנערת כפר פשוטה לאשה יפה שמשכה את תשומת הלב של אורחי המלון.

גברים הזמינו אותה לרקוד והצעירים שביניהם הזמינו אותה לבלות איתם והיא התחברה שם עם כולם, בלי לחשוב שאולי עדיף לשמור מרחק.

היא לא הבחינה בין מי שמבקש את טובתה ומכבד אותה, כמו הלורד אלקינס המבוגר, ובין הצעירים שאולי רק רוצים לנסות לשלוח ידיים כמו המהנדס הגרמני.

כריסטינה בתמימותה התחברה עם כל אחד ואחת, חשפה את רגשות ההתלהבות שלה מהמקום ומהם ובכך עוררה את חשדה של אחת הנערות שהעמידה פנים של ידידה, כדי לעקוב אחריה.

אותה נערה חשפה את האמת על מעמדה הנמוך של כריסטינה, מה שהביא לקיצור חופשתה וחזרתה לכפר באוסטריה.

לאחר שהאמת התגלתה והופצו שמועות זדוניות במלון על כריסטינה, הלורד אלקינס התגלה כידיד אמת, שסיפר לדודתה מה מרכלים עליהם, והזמין את כריסטינה להתלוות אליו לטיול, לעיני אורחים עשירים, מיוחסים ומתנשאים, תוך שהוא מביט בהם באיום שלא יעזו להרע לה.

לורד אלקינס היה ידיד אמת, אך הוא היה גם מבוגר מאוד, וכריסטינה לא יכלה להימשך אליו או להעמיד פנים שכך היא מרגישה.

לאחר הטיול דודתה בישרה לה שהם עוזבים את המלון למלון אחר והיא תשוב לביתה

כשחזרה לכפר, אמרו לה שאמה נפטרה, נערכה לוויה ואחריה התכנסו האחות של כריסטינה וגיסתה לחלק ביניהם את הירושה העלובה שהשאירה אמה.

כריסטינה שראתה בתשעת ימי הנופש שלה בהרים בשוויץ איך אנשים אחרים חיים, נגעלה מהמעמד הזה, וחשבה לעצמה שהן מתווכחות ביניהן על חלוקת סמרטוטים שמישהו אחר היה זורק לפח.

היא ויתרה על חלקה בירושה העלובה ואמרה להם לקחת הכל כי יש להם ילדים.

כריסטינה לא שבה למה שהיתה לאחר הנופש. היא היתה מרירה ומתוסכלת והוציאה את זעמה על תושבי הכפר שהגיעו לסניף לשלוח דואר.

יום אחד נסעה לוינה לבקר את אחותה ואת גיסה ופגשה בביתם שעבר עם הגיס את מלחמת העולם הראשונה.

הבחור חזר מהמלחמה עם נכות ביד שקטעה את חלומותיו ללמוד אדריכלות, המדינה התחמקה מלשלם לו קצבת נכות בטענות בירוקרטיות, והוא מתפרנס בדוחק מעבודה של חצי מפקח חצי שומר באתר בנייה.

דרך הדמות של הבחור, נכה מלחמת העולם הראשונה, מעביר הסופר ביקורת חריפה על המדינה, ששלחה את אזרחיה למות, שגזלה מהם את חייהם, ואלה שחזרו מהמלחמה, גזלה מהם את מיטב שנותיהם, הפכה אותם לנכים ורוששה אותם.

הבחור, פרדיננד, סיפר על סבתו הפטריוטית , שבגלל שינויי שלטון וגבולות, לא רצתה שיהיה לה בית תחת שלטון זר, מכרה את ביתה ואדמתה, וקיבלה תמורתם שטרות שלאחר המלחמה כבר לא היו שווים כלום.

המדינה רוששה את אזרחיה באמצעות אינפלציה ושינויי מטבע שהפכו רכוש וחסכונות חיים לכלום.

כריסטינה ופרדיננד נפגשים כל יום ראשון אך אין להם פרטיות. הם מטיילים ברחובות ויושבים בבתי קפה, אך אין להם מקום שבו יוכלו להיות יחד.

פרדיננד מאבד גם את העבודה העלובה שיש לו ומגיע למצב של ייאוש עד כדי מחשבות על התאבדות, אך הוא משנה את תוכניתו כשהוא רואה שלכריסטינה יש גישה לכסף שמופקד בדואר.

במקום שיתפתח סיפור אהבה בין השניים, כמו שהקורא היה מצפה, הסיפור מסתיים בנימה של ייאוש, מרירות ובתכנון מעשה פשע.

צוויג, שטפן, הנערה מהדואר, מודן, 2013.

הנערה מהדואר – שטפן צוויג מודן, 2013

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s