היינו שקרנים – א' לוקהארט

הסיפור מתחיל בביקורת של גיבורת הספר על משפחתה ומנהגיה.
הגיבורה, נערה בת שבע עשרה, מבקרת את משפחתה המיוחסת והעשירה שמעמידה פנים כלפי חוץ שהכל אצלם בסדר, גם אם זה לא כך.
הכותר של הספר והפתיחה שלו מעוררים את התחושה שהוא עוסק בביקורת על התנהגות צבועה של בני המשפחה מתוך מחויבות למעמדם, אך ככל שמתקדמים בקריאה מבינים שהנושא הוא הבחורה עצמה, בעיותיה, התנהגותה החריגה והאסון שהביאה על קרוביה.

כבר בתיאור עזיבת אביה את הבית, ניתן היה להבין שמשהו לא בסדר אצלה מבחינה נפשית, שהיא חווה התמוטטויות נפשיות ומערבבת בין דמיון למציאות.
היא תיארה את העזיבה של אביה כירייה בחזה, אך במקום להגדיר את זה כדימוי המבטא את רגשותיה, היא אמרה שהוא שלף אקדח וירה לה בחזה.
היא אמרה שעמדה על הדשא ונפלה והלב שלה נשפך מבין הצלעות והתגלגל לתוך ערוגת הפרחים.
האם הגיבה בכעס וביקשה ממנה לקחת את עצמה בידיים ולהתנהג כרגיל.

מתגובת האם ניתן להבין שהנערה, קיידנס, הייתה נסערת מאוד מהעזיבה של אביה, ומעשיו פגעו בה כאילו ירה לה בחזה, ולא כפי שתיארה זאת קיידנס.

הנערה היא נכדה של איש עשיר ומיוחס, ששלוש בנותיו מקפידות לרצות אותו ואומרות גם לילדיהן לומר דברים שישמחו אותו, כי הן דואגות לירושתן.

למרות תדמית העושר, שלושתן תלויות בו כלכלית, כי קרנות הנאמנות שלהן מתדלדלות והן לא מצליחות להתפרנס בכוחות עצמן.

הסב, הבנות, הנכדים והנכדות מתכנסים כל שנה בחודשי הקיץ באי הפרטי שלו, שם הוא הקים בית לכל אחת מהן.

קיידנס, גיבורת הסיפור, התיידדה עם בת דודתה ועם אחד מבני הדודים שהיה קרוב לגילה, והתאהבה בנער שהתארח גם הוא באי, כי היה אחיין של בן זוג של אחת הדודות, וחברו של בן הדוד.

הבחור, גאט, היה נטע זר בתוך המשפחה הבהירה, העשירה והמיוחסת. מוצאו היה שונה, מוצא הודי ואינדיאני, ומראהו שונה – כהה עור, מה שגרם לסב לסלוד ממנו ולהתנגד לאפשרות של נישואים של דודו עם אחת מבנותיו.

גאט היה שונה ממשפחתה של קיידנס במראהו ובמעמדו ודגל בערכים סוציאליסטיים שסתרו את אורח חייהם.

הוא סיפר שהיה בהודו והשתתף בפרויקט של התקנת בתי שימוש לעניים ואמר לקיידנס ובני דודיה שלדעתו אין דבר כזה בעלות פרטית על אי, כי לא צריכה להיות בעלות פרטית על אדמה.

בספר לא נכתב במפורש שקיידנס הושפעה מדעותיו, אך היא הייתה מאוהבת בו וגם היא הביעה סלידה מחומרנות.

היא בזה לאמה ודודותיה שראו בקניות וצבירת חפצים ביטוי של כוח, ורבו ביניהן על הירושה במהלך הנופש.

כהתרסה נגד משפחתה היא צבעה את שערה בצבע שחור ותרמה את חפציה. זו אולי מחאה נסבלת ולא מזיקה לאף אחד , אך מה שמתגלה בהמשך הסיפור הוא שמחאתה חצתה קווים אדומים, והאישיות הלא יציבה שלה, הביאה לטרגדיה על משפחתה.

הרצון להשמיד ביטויים של חומרנות שהביאו למריבות משפחתיות והתנהגות צבועה, לא הטיב עם המשפחה אלא הביא עליה טרגדיה נוראית ואולי זה המסר של הספר.

אולי המסר הוא שמחאה אלימה עבור צדק לא תשיג את מטרותיה אלא תמיט אסון דווקא על חפים מפשע שלא עשו רע לאיש.

בחלק האחרון של הספר מתברר, שחלק ניכר ממה שסיפרה קיידנס היה פרי דמיונה, פרי הזיותיה שעזרו לה להתמודד עם אירוע טרגי, שהיא האשמה העיקרית בהתרחשותו.

מקריאת החלק האחרון עולה תמונה של נערה לא יציבה נפשית, הוזה הזיות, שאמינותה מוטלת בספק ואם בתחילת הספר היא הופיעה כמבקרת את התנהגותם של האחרים, בסופו היא מופיעה כמי שראויה לביקורת.

בתחילת הסיפור הייתה תחושה שהוא יבקר את התנהגותם של בני משפחת סינקלר ויציג אותם בצורה שלילית, אך בסופו הם מתגלים כאצילי נפש וסלחניים כלפי מי שבתחילתו הופיעה כצדקנית ומוסרית וכעת זקוקה למחילתם.

לוקהארט, א. היינו שקרנים. משכל (ידיעות ספרים), 2014.

מודעות פרסומת

מתוקות קטנות – ג'קלין ווילסון

הספר מספר את סיפורן של שתי ילדות , אחיות למחצה, שאחת מהן היא בת מחוץ לנישואין , שחיה עם אמה בשכונת עוני, והשנייה חיה עם משפחתה בשכונה של עשירים.

דרך הסיפורים שלהן נחשף הקורא לפערים בין עשירים ועניים, לבעיות במשפחה כמו בגידות ומריבות בין הורים, ולמצב עדין שלא נעים לדבר עליו – הורה שלא אוהב את הילד שלו, כי הוא לא נראה בהתאם לציפיות שלו.

שתי האחיות הן דסטיני וסאנסט.

דסטיני חיה עם אמה שמתפרנסת בדוחק משלוש עבודות : מנקה בבוקר מוקדם באוניברסיטה, אחר כך  מטפלת בקשישים, ובערב עובדת בפאב.

למרות שהיא עובדת בשלוש עבודות , היא ובתה נאלצות לחיות בצמצום רב , כי לאחר תשלום המשכנתה על דירה קטנה, בבלוק בשכונת עוני, נשאר להן מעט מאוד כסף למחיה.

דסטיני נולדה מחוץ לנישואים ואביה הוא זמר רוק מזדקן שלא מכיר אותה.

הוא נשוי לדוגמנית לשעבר ויש להם שלושה ילדים. הגדולה היא סאנסט, ילדה בת 11, שלא דומה לאמה הדוגמנית ולא לאחותה הקטנה בת ה – 6 הבלונדינית והחמודה.

לא רק שלא ירשה את המראה של אמה, יש לה גם בעיה של שיניים בולטות ועקומות, שבגללה היא נאלצת להקפיד על חיוכים בפה סגור.

אמה של סאנסט ביקורתית מאוד כלפיה ולעיתים קרובות פוגעת בה במילים אכזריות.

היא לא מעריכה את סאנסט על היותה ילדה בעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה, שמתייחסת אל אחותה הקטנה ואחיה הקטן כמו אמא קטנה, ומקניטה אותה על כל מיני דברים.

החיים של סאנסט ואחיה שונים מאוד מחייה של דסטיני.

הם חיים באחוזה בשכונת יוקרה ויש להם הכל : בגדים יקרים, צעצועים יקרים ולא חסר להם אוכל. יש להם אומנת, מבשלת ונהג.

בעוד שדסטיני ואמה נאבקות כדי לשרוד, סאנסט ומשפחתה חיים חיי מותרות.

הספר מדגיש דרך הסיפורים של הבנות, את הפער הענק בין המעמדות, בין המעמד הנמוך ביותר , שאין לו כמעט כלום ובקושי שורד ובין המעמד הגבוה, מעמד של מנכ"לים וסלבריטאים שיש להם הכל.

הספר מתאר גם מצב שקשה לדבר עליו – שלא תמיד הורים אוהבים את הילדים שלהם. יש הורים שמתביישים בילדים שלהם ומפלים אותם לרעה לעומת אחיהם.

הספר עוסק גם בבעיות של זוגיות, בגידות ומריבות, והתנהגות צבועה של סלבריטאים.

אביהן של דסטיני וסאנסט הוא זמר רוק מזדקן שנלחם לשמור על הפופולריות שלו.

אמנם יש לו מעריצות רבות ששומרות לו אמונים שנים רבות, אך כדי לשמור על הפופולריות שלו, הוא מזמין עיתונאים לביתו לסקר את חיי המשפחה ולבנות לו תדמית של איש משפחה מושלם.

העיתונאים מראיינים ומצלמים את הזוג הכביכול מאושר, אך לא לעיני המצלמות הם רבים ביניהם על הבגידות של האב והוא עוזב את הבית , כדי לחיות עם אשה שצעירה ממנו בשנים רבות. זו הייתה פרדה זמנית ולאחר זמן קצר הוא חזר למשפחתו.

כחלק מיחסי הציבור שלו הוזמנו כתבים לסקר את יום ההולדת של בתו החמודה בת ה- 6.

מסיבת יום ההולדת אורגנה כהפקה מקצועית, הוזמנו מעצבים לעצב את המקום, הילדה הולבשה כנסיכה, והילדים שהוזמנו לא היו חברים שלה, אלא ילדים של מפורסמים שלא הכירה , שנבחרו על ידי משרד יחסי ציבור.

כשקראתי את תיאור הפקת יום ההולדת הזה, חשבתי על יום ההולדת של דסטיני, הילדה הענייה, שרק בגיל 12 זכתה לקבל מתנת יום הולדת קנויה. היא קיבלה מכנסים, חולצה וכפפות חדשות.

לפני זה במשך כל השנים היא קיבלה מאמה רק כרטיסי ברכה , כי זה מה שיכלה לתת.

לסיכום: התרשמתי מאוד מהספר שעוסק במצבים מהחיים, בעוני, פערים חברתיים, חיי משפחה אומללים , וחיי צביעות של סלבריטאים, מנקודת מבט של ילדות.

מתוקות קטנות

וילסון, ג'קלין. מתוקות קטנות. משכל, 2014.