היינו שקרנים – א' לוקהארט

הסיפור מתחיל בביקורת של גיבורת הספר על משפחתה ומנהגיה.
הגיבורה, נערה בת שבע עשרה, מבקרת את משפחתה המיוחסת והעשירה שמעמידה פנים כלפי חוץ שהכל אצלם בסדר, גם אם זה לא כך.
הכותר של הספר והפתיחה שלו מעוררים את התחושה שהוא עוסק בביקורת על התנהגות צבועה של בני המשפחה מתוך מחויבות למעמדם, אך ככל שמתקדמים בקריאה מבינים שהנושא הוא הבחורה עצמה, בעיותיה, התנהגותה החריגה והאסון שהביאה על קרוביה.

כבר בתיאור עזיבת אביה את הבית, ניתן היה להבין שמשהו לא בסדר אצלה מבחינה נפשית, שהיא חווה התמוטטויות נפשיות ומערבבת בין דמיון למציאות.
היא תיארה את העזיבה של אביה כירייה בחזה, אך במקום להגדיר את זה כדימוי המבטא את רגשותיה, היא אמרה שהוא שלף אקדח וירה לה בחזה.
היא אמרה שעמדה על הדשא ונפלה והלב שלה נשפך מבין הצלעות והתגלגל לתוך ערוגת הפרחים.
האם הגיבה בכעס וביקשה ממנה לקחת את עצמה בידיים ולהתנהג כרגיל.

מתגובת האם ניתן להבין שהנערה, קיידנס, הייתה נסערת מאוד מהעזיבה של אביה, ומעשיו פגעו בה כאילו ירה לה בחזה, ולא כפי שתיארה זאת קיידנס.

הנערה היא נכדה של איש עשיר ומיוחס, ששלוש בנותיו מקפידות לרצות אותו ואומרות גם לילדיהן לומר דברים שישמחו אותו, כי הן דואגות לירושתן.

למרות תדמית העושר, שלושתן תלויות בו כלכלית, כי קרנות הנאמנות שלהן מתדלדלות והן לא מצליחות להתפרנס בכוחות עצמן.

הסב, הבנות, הנכדים והנכדות מתכנסים כל שנה בחודשי הקיץ באי הפרטי שלו, שם הוא הקים בית לכל אחת מהן.

קיידנס, גיבורת הסיפור, התיידדה עם בת דודתה ועם אחד מבני הדודים שהיה קרוב לגילה, והתאהבה בנער שהתארח גם הוא באי, כי היה אחיין של בן זוג של אחת הדודות, וחברו של בן הדוד.

הבחור, גאט, היה נטע זר בתוך המשפחה הבהירה, העשירה והמיוחסת. מוצאו היה שונה, מוצא הודי ואינדיאני, ומראהו שונה – כהה עור, מה שגרם לסב לסלוד ממנו ולהתנגד לאפשרות של נישואים של דודו עם אחת מבנותיו.

גאט היה שונה ממשפחתה של קיידנס במראהו ובמעמדו ודגל בערכים סוציאליסטיים שסתרו את אורח חייהם.

הוא סיפר שהיה בהודו והשתתף בפרויקט של התקנת בתי שימוש לעניים ואמר לקיידנס ובני דודיה שלדעתו אין דבר כזה בעלות פרטית על אי, כי לא צריכה להיות בעלות פרטית על אדמה.

בספר לא נכתב במפורש שקיידנס הושפעה מדעותיו, אך היא הייתה מאוהבת בו וגם היא הביעה סלידה מחומרנות.

היא בזה לאמה ודודותיה שראו בקניות וצבירת חפצים ביטוי של כוח, ורבו ביניהן על הירושה במהלך הנופש.

כהתרסה נגד משפחתה היא צבעה את שערה בצבע שחור ותרמה את חפציה. זו אולי מחאה נסבלת ולא מזיקה לאף אחד , אך מה שמתגלה בהמשך הסיפור הוא שמחאתה חצתה קווים אדומים, והאישיות הלא יציבה שלה, הביאה לטרגדיה על משפחתה.

הרצון להשמיד ביטויים של חומרנות שהביאו למריבות משפחתיות והתנהגות צבועה, לא הטיב עם המשפחה אלא הביא עליה טרגדיה נוראית ואולי זה המסר של הספר.

אולי המסר הוא שמחאה אלימה עבור צדק לא תשיג את מטרותיה אלא תמיט אסון דווקא על חפים מפשע שלא עשו רע לאיש.

בחלק האחרון של הספר מתברר, שחלק ניכר ממה שסיפרה קיידנס היה פרי דמיונה, פרי הזיותיה שעזרו לה להתמודד עם אירוע טרגי, שהיא האשמה העיקרית בהתרחשותו.

מקריאת החלק האחרון עולה תמונה של נערה לא יציבה נפשית, הוזה הזיות, שאמינותה מוטלת בספק ואם בתחילת הספר היא הופיעה כמבקרת את התנהגותם של האחרים, בסופו היא מופיעה כמי שראויה לביקורת.

בתחילת הסיפור הייתה תחושה שהוא יבקר את התנהגותם של בני משפחת סינקלר ויציג אותם בצורה שלילית, אך בסופו הם מתגלים כאצילי נפש וסלחניים כלפי מי שבתחילתו הופיעה כצדקנית ומוסרית וכעת זקוקה למחילתם.

לוקהארט, א. היינו שקרנים. משכל (ידיעות ספרים), 2014.

מודעות פרסומת

ג'יין אייר – שרלוט ברונטה

זהו סיפור אהבה מיוחד במינו. הוא מעמיד במרכזו אהבה שגוברת על פער מעמדי, פער גילאים, פגמים פיזיים, ואינטרסים אישיים.

הגיבורים הראשיים בעלילה מתוארים כלא מושכים, יש ביניהם פער גילאים גדול ובכל זאת מתפתחת ביניהם אהבה גדולה.

שני הגיבורים הראשיים של העלילה מתוארים כלא מושכים מבחינה פיזית ויש כאן שבירה של אחד מהמאפיינים העיקריים של סיפור אהבה.

ברומנים מתפתחים בדרך כלל סיפורי אהבה בין גבר ואשה צעירים ויפים שיש משיכה פיזית ביניהם.

היצירה מעלה דילמות מוסריות רבות שקשורות ביחס לעניים, בזכותו של אדם לאהוב, ובעליונותם של ערכים מוסריים על תועלת אישית.

אחד הנושאים שמעלה העלילה הוא היחס לעניים:

ג'ין היתומה גדלה עד גיל 10 בבית אשת דודה שהתנכרה לה וסבלה הצקות מצדה ומצד בן דודה.

היחס כלפיה היה מנוכר ומרושע כי היתה ילדה יתומה וחסרת אונים התלויה בחסדיה.

אחר כך היא נשלחה לפנימיה, מוסד צדקה לנערות ממשפחות עניות, שם התעללות והרעבת הבנות היו חלק ממדיניות המקום.

את המדיניות קבע כומר חסר לב, שקבע שהבנות צריכות להתחנך בהתאם למעמדן הנמוך, להיות צנועות ולהסתפק במועט.

בהתאם למדיניות זו הן הורעבו, לבשו בגדים של משרתות והקפידו על שיער אסוף.

בעקבות התנאים הקשים במוסד פרצה שם מגיפה ו 40% מהתלמידות מתו.

בתיאור קורותיה בבית הספר, מובן מדברי הגיבורה, שההתאכזרות כלפי התלמידות נבעה משום היותן עניות.

השקפתו של הכומר, שהיה עשיר, הייתה שמה שמגיע לו לא מגיע לעניים.

לו ולמשפחתו מגיע מזון בשפע, בגדים נאים, ובנותיו יכולות ללכת עם שיער פזור. אצלן אין חשש של צניעות.

אך לבנות העניים כל זה לא מגיע. הן היו צריכות לדעתו לחיות בתנאים העלובים ביותר, כיאה למעמדן.

ג'ין מגיעה לאחוזתו של מר רוצ'סטר כמורה לבת חסותו, אדל.

לאחר שסיים קשר עם אשה צעירה ונאה ממעמד גבוה, שרצתה אותו בשל מעמדו וכספו, הציע מר רוצ'סטר נישואין לג'יין.

הנישואים לא התקיימו כי סודו הנורא של מר רוצ'סטר התגלה – היותו נשוי. הוא היה כבול בנישואין לאשה מטורפת, שהיתה כלואה באגף באחוזה.

בחלק זה עלתה השאלה המוסרית המרכזית של הספר – הזכות לאהוב ולהיות מאושר.

האם אין מר רוצ'סטר זכאי לחיי אושר ואהבה בגלל מקח טעות שעשה לפני שנים רבות?

ג'ין לא הסכימה לתחנוניו שהם יעזבו יחד למקום אחר ויחיו שם כזוג.

היא עזבה את האחוזה ולאחר נסיעה גילתה שאיבדה בדרך את כספה.

היא נשארה חסרת כל, ומשפחה אחת הצילה אותה. משפחה זו התגלתה מאוחר יותר כמשפחתה.

האנשים שהצילו אותה היו בני דודה.

ג'ין זכתה בירושה מדודה שנפטר והוריש לה את כל כספו. היא נהגה באצילות נפש, וחילקה את הירושה בינה ובין בני דודיה למרות שלא היתה חייבת לעשות זאת.

הרצון לדאוג לקרוביה היה חזק מהאינטרס להיות לעלות למעמד חברתי גבוה.

הסיפור מסתיים בחזרתה של ג'ין למר רוצ'סטר, לאחר ששמעה את קולו קורא לה, קול שמסמל את האיחוד בין נשמותיהם.

ג'ין חזרה אל מר רוצ'סטר כאשה עצמאית בעלת ירושה. היא אל גבר שהיה פעם עשיר מאוד וחזק מאוד, אך מצבו השתנה בעקבות אסון שפקד אותו ובכל זאת החליטה להינשא לו.

אבדן האחוזה, גילו המבוגר ואבדן מאור עיניו לא הרתיעו אותה. היא גילתה נחישות לממש את אהבתה שלא היתה תלויה בדבר.

הרומן מסתיים במימוש אהבה בין שני אנשים לא יפים, שידעו חיים קשים, שהתאפשר בעקבות טרגדיה.

העמדת גיבורים כאלה במרכז העלילה, והשאלות המוסריות שהוא מעלה הופכות את הרומן ליצירה ספרותית מיוחדת מאוד.

ג'יין אייר – ויקיפדיה

ברונטה, שרלוט, ג'יין אייר, תל-אביב: משכל, 2009