סודות – ג'קלין ווילסון

הספר מספר את סיפורן של שתי ילדות, האחת היא טרז'ר והשניה היא אינדיה, ועל ידידות האמת שלהן חוצת המעמדות.

טרז'ר, היא ילדה מוכת גורל, בת לאם לא נשואה, שמחליפה בני זוג, ובן הזוג הנוכחי מכה אותה באכזריות.

הגבר שחי עם אמה רדף אחריה עם חגורה כדי להכותה, פתח לה את המצח ונזל ממנו דם רב.

סבתה של טרז'ר הגיעה למקום, לקחה אותה לבית החולים, ולאחר השחרור הביאה אותה לביתה והבטיחה לה שתשאר איתה תמיד.

בבית הסבתא, שהיתה עדיין אישה צעירה נאה ועובדת, חיו ילדיה האחרים : נערה בת 15 אם לתינוקת , בן ובת זקונים צעירה יותר מטרז'ר. אביה של בת הזקונים, פטסי בת ה-7, יושב בבית הסוהר על הריגה בשוגג של שיכור שניסה לתקוף אותם בפאב.

גיבורת הסיפור השניה היא אינדיה, בת לאם מעצבת בגדי ילדים מפורסמת, ולאב מהנדס בכיר בחברה.

היא חיה עם הוריה בוילה בשכונת יוקרה בלונדון, וגיבורת התרבות שלה היא אנה פרנק, ממנה היא שואבת השראה לכתוב יומן ולקרוא לו קיטי.

שתי הגיבורות שייכות למעמדות שונים, גרות באזורים שונים של לונדון, האחת באזור העני, והשניה באזור העשיר, ולומדות בבתי ספר שונים, ואין סיכוי ששתיים כאלה תוכלנה להיפגש ולהתחבר אחת עם השניה, אך בסיפור זה, זה קרה.

באחד הימים אינדיה החליטה לחזור הביתה ברגל, כשראתה שהמטפלת שהיתה אמורה להחזיר אותה במכונית, לא הגיעה. בדרכה הביתה עברה דרך שכונת העוני שבה גרה טרז'ר, ראתה אותה שם רוכבת על אופניה, הן שמו לב אחת לשניה, ויצרו ביניהן קשר שהפך אחר כך לידידות.

אינדיה היתה מבקרת את טרז'ר בבית סבתה, שיחקה ואכלה שם איתה ועם בני משפחה, ושמרה זאת בסוד, כי הוריה לא היו מסכימים שתיכנס בכלל לשכונה כזאת, שהאמינו שכל תושביה פושעים.

לאחר כמה שבועות של שהייה בבית סבתה, מתקשרת אמה של טרז'ר ודורשת להחזיר אליה את בתה, למרות חוסר יכולתה להבטיח את שלומה ולהגן עליה מפני התעללות בן זוגה. היא ניסתה להקטין את מה שעברה טרז'ר לתאונה והגנה על בן זוגה האלים, במקום להגן על ביתה, שמעולם לא אהבה ולא דרשה את טובתה.

אמה של טרז'ר ילדה אותה בגיל 17 וראתה בה נטל שמפריע לה לבלות עם חברות. היא מעולם לא הראתה לה שום סימני חיבה, דיברה אליה לא יפה ואף הכתה אותה, ובגלל שעברה כל פעם דירות כי החליפה בני זוג, טרז'ר סבלה גם מבדידות חברתית, כי החלפת מקומות מגורים, פירושה חוסר יציבות וחוסר יכולת לפתח קשרים חברתיים.

אחד הנושאים הבולטים בספר הוא דחיה רגשית שחשות אימהות כלפי ילד שלא נראה בהתאם לציפיות.

טרז'ר מסבירה את הדחיה שחשה כלפיה אמה בכך שלא היתה תינוקת יפה. היא ציינה את דודתה שגם היא אם קטינה, שילדה תינוקת בגיל צעיר יותר מזה של אמה, אך היא אוהבת את ביתה ונהנת לטפל בה, כי היא תינוקת בלונדינית חמודה ויפה.

גם אינדיה מרגישה שהיא מאכזבת את אמה במראה החיצוני שלה. אמה, מעצבת אופנה, אישה דקת גיזרה, שחיה ממעט מאוד אוכל, הטיפה מוסר לביתה שוב ושוב על כך שהיא שמנה ושהיא צריכה לעשות דיאטה.

אינדיה לא סבלה מהתעללות נפשית או פיזית כמו טרז'ר, אך היא חשה בריחוק הרגשי מאמה.

אינדיה מתגלה כידידת אמת טובת לב, כשהיא מחביאה את טרז'ר בביתה לאחר שזו ברחה כדי שלא יחזירו אותה בכוח לאמה ובן זוגה המתעלל.

בהשראת סיפורה של אנה פרנק היא מחביאה אותה בעליית הגג של הוילה ומביאה לה לשם מזון.

לאחר שהעניין התגלה, וטרז'ר חוזרת עם סבתה לשכונה, היא מודיעה לעיתונאים שהיא רוצה לחיות עם סבתה ולא עם משפחתה, ופרסום רצונה בתקשורת עזר לה לבטל את הגזרה של חזרה למשפחתה המתעללת.

לסיפור יש סוף טוב – אמה של אינדיה מסכימה לידידות שלה עם טרז'ר, ואף מעסיקה את טרז'ר כדוגמנית הבית שלה.

זהו סיפור מרגש ומומלץ מאוד כי הוא עוסק בנושא שקשה לדבר עליו ולכתוב עליו, ילדים מוכים, מנקודת מבטו של ילד, בשפה מותאמת לילדים.

וילסון, ג'קלין, סודות, משכל (ידיעות ספרים).

 

סודות

סודות – ג'קלין ווילסון, ידיעות ספרים

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

היינו שקרנים – א' לוקהארט

הסיפור מתחיל בביקורת של גיבורת הספר על משפחתה ומנהגיה.
הגיבורה, נערה בת שבע עשרה, מבקרת את משפחתה המיוחסת והעשירה שמעמידה פנים כלפי חוץ שהכל אצלם בסדר, גם אם זה לא כך.
הכותר של הספר והפתיחה שלו מעוררים את התחושה שהוא עוסק בביקורת על התנהגות צבועה של בני המשפחה מתוך מחויבות למעמדם, אך ככל שמתקדמים בקריאה מבינים שהנושא הוא הבחורה עצמה, בעיותיה, התנהגותה החריגה והאסון שהביאה על קרוביה.

כבר בתיאור עזיבת אביה את הבית, ניתן היה להבין שמשהו לא בסדר אצלה מבחינה נפשית, שהיא חווה התמוטטויות נפשיות ומערבבת בין דמיון למציאות.
היא תיארה את העזיבה של אביה כירייה בחזה, אך במקום להגדיר את זה כדימוי המבטא את רגשותיה, היא אמרה שהוא שלף אקדח וירה לה בחזה.
היא אמרה שעמדה על הדשא ונפלה והלב שלה נשפך מבין הצלעות והתגלגל לתוך ערוגת הפרחים.
האם הגיבה בכעס וביקשה ממנה לקחת את עצמה בידיים ולהתנהג כרגיל.

מתגובת האם ניתן להבין שהנערה, קיידנס, הייתה נסערת מאוד מהעזיבה של אביה, ומעשיו פגעו בה כאילו ירה לה בחזה, ולא כפי שתיארה זאת קיידנס.

הנערה היא נכדה של איש עשיר ומיוחס, ששלוש בנותיו מקפידות לרצות אותו ואומרות גם לילדיהן לומר דברים שישמחו אותו, כי הן דואגות לירושתן.

למרות תדמית העושר, שלושתן תלויות בו כלכלית, כי קרנות הנאמנות שלהן מתדלדלות והן לא מצליחות להתפרנס בכוחות עצמן.

הסב, הבנות, הנכדים והנכדות מתכנסים כל שנה בחודשי הקיץ באי הפרטי שלו, שם הוא הקים בית לכל אחת מהן.

קיידנס, גיבורת הסיפור, התיידדה עם בת דודתה ועם אחד מבני הדודים שהיה קרוב לגילה, והתאהבה בנער שהתארח גם הוא באי, כי היה אחיין של בן זוג של אחת הדודות, וחברו של בן הדוד.

הבחור, גאט, היה נטע זר בתוך המשפחה הבהירה, העשירה והמיוחסת. מוצאו היה שונה, מוצא הודי ואינדיאני, ומראהו שונה – כהה עור, מה שגרם לסב לסלוד ממנו ולהתנגד לאפשרות של נישואים של דודו עם אחת מבנותיו.

גאט היה שונה ממשפחתה של קיידנס במראהו ובמעמדו ודגל בערכים סוציאליסטיים שסתרו את אורח חייהם.

הוא סיפר שהיה בהודו והשתתף בפרויקט של התקנת בתי שימוש לעניים ואמר לקיידנס ובני דודיה שלדעתו אין דבר כזה בעלות פרטית על אי, כי לא צריכה להיות בעלות פרטית על אדמה.

בספר לא נכתב במפורש שקיידנס הושפעה מדעותיו, אך היא הייתה מאוהבת בו וגם היא הביעה סלידה מחומרנות.

היא בזה לאמה ודודותיה שראו בקניות וצבירת חפצים ביטוי של כוח, ורבו ביניהן על הירושה במהלך הנופש.

כהתרסה נגד משפחתה היא צבעה את שערה בצבע שחור ותרמה את חפציה. זו אולי מחאה נסבלת ולא מזיקה לאף אחד , אך מה שמתגלה בהמשך הסיפור הוא שמחאתה חצתה קווים אדומים, והאישיות הלא יציבה שלה, הביאה לטרגדיה על משפחתה.

הרצון להשמיד ביטויים של חומרנות שהביאו למריבות משפחתיות והתנהגות צבועה, לא הטיב עם המשפחה אלא הביא עליה טרגדיה נוראית ואולי זה המסר של הספר.

אולי המסר הוא שמחאה אלימה עבור צדק לא תשיג את מטרותיה אלא תמיט אסון דווקא על חפים מפשע שלא עשו רע לאיש.

בחלק האחרון של הספר מתברר, שחלק ניכר ממה שסיפרה קיידנס היה פרי דמיונה, פרי הזיותיה שעזרו לה להתמודד עם אירוע טרגי, שהיא האשמה העיקרית בהתרחשותו.

מקריאת החלק האחרון עולה תמונה של נערה לא יציבה נפשית, הוזה הזיות, שאמינותה מוטלת בספק ואם בתחילת הספר היא הופיעה כמבקרת את התנהגותם של האחרים, בסופו היא מופיעה כמי שראויה לביקורת.

בתחילת הסיפור הייתה תחושה שהוא יבקר את התנהגותם של בני משפחת סינקלר ויציג אותם בצורה שלילית, אך בסופו הם מתגלים כאצילי נפש וסלחניים כלפי מי שבתחילתו הופיעה כצדקנית ומוסרית וכעת זקוקה למחילתם.

לוקהארט, א. היינו שקרנים. משכל (ידיעות ספרים), 2014.